רש"י על בבא מציעא פ״ו

1 ה"ג - חכים איתקרי רבי לא אתקרי:

2 ספרא דאדם הראשון - שהראהו הקב"ה דור דור וסופריו דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו:

3 רבי ורבי נתן סוף המשנה - כל זה כתוב לשם:

4 סוף המשנה - סוף תנאים עד ימיהן אמרו איש את דבריו בבית המדרש והיו תלמידים גורסים שמועה שמועה לבדה ולא היו מסכתות סדורות וסדר וקבץ על הסדר והם כללו האמור בדורות שלפניהם וסדרו את המסכתות ואחריהם לא יוסיפו אלא מעט:

5 סוף הוראה - סוף כל האמוראין עד ימיהם לא היתה גמרא על הסדר אלא כשהיתה שאלה נשאלת בטעם המשנה בבית המדרש או שאלה על מעשה המאורע בדין ממון או איסור והיתר כל אחד ואחד אומר טעמו ורב אשי ורבינא סידרו שמועות אמוראין שלפניהם וקבעו על סדר המסכתות כל אחד ואחד אצל המשנה הראויה והשנויה לה והקשו קושיות שיש להשיב ופירוקים שראוים לתרץ הם והאמוראים שעמהם וקבעו הכל בגמ' כגון איתיביה מיתיבי ורמינהי איבעיא להו והתרוצים שעליהן מה ששיירו אותן שלפניהן ואותן שאמרו לפניהם הקושיות והתירוצין שעליהם לא קבעום בגמ' על סדר המסכתות והמשנה שסידר רבי ובאו רב אשי ורבינא וקבעום:

6 וסימנך עד אבוא אל מקדשי אל - מקדשי סימנא דרב אשי אבינה סימנא דרבינא לאחריתם סימן סוף הוראה:

7 רבה בר נחמני - בר פלוגתיה דרב יוסף:

8 אגב שמדא נח נפשיה - מחמת אימת מלכות מת:

9 דקא מבטל וכו' - שנקבצין אליו בניסן ותשרי לשמוע דרשות של פסח ושל חגים וכשמבקשין שלוחי המלך לגבות המס גולגולת של כל חדש וחדש אינם נמצאים בבתיהם:

10 פריסתקא - שליח:

11 איקלע פריסתקא - ללון באותו פונדק שהיה רבה נחבא בו:

12 אשקיה תרין כסי ודליוה לתכא - ושדים הממונים על הזוגות מזיקין את השותה זוגות ובני הבית לא נתכוונו לכך:

13 אמרו לו בני הפונדק לרבה - מאי נעביד:

14 נגודי מנגדי לי - ואם ייסרוני ביסורים אגלה:

15 וטרקיה לבבא - סגר הדלת:

16 פרק אשיתא - נפלה החומה:

17 אגירדא דדיקלא - על גזע דקל קצוץ:

18 אם בהרת קדמה לשער לבן טמא - דשער לבן שפרח בו הוא סימן לטומאה כדכתיב ויקרא י״ג:כ״ה והנה נהפך שער לבן בבהרת:

19 טהור - לפי מה שכתוב בתורה:

20 גונדא - גדוד של פרשים שמחפשין אחריו:

21 בפומבדיתא - והוא ראש ישיבה בה:

22 מטללי - עושין צל בכנפיהן:

23 דלי זעפא - גבה רוח סערה:

24 את דרבה - אתה אוהבו של רבה:

25 רבי שמעון בן חלפתא כו' - משום דאיירי ברישא דאגדתא בבעלי בשר נקט לה:

26 ככרין דנרד - אגודות של נרד והוא עשוי כשיבולין:

27 למרי דיכי - לבעליו של רוח זה:

28 אנפקא - כלי מחזיק רביעית:

29 מעשה לסתור - וכי דרך בני אדם להביא מעשה על דבריו לסותרו דקתני ברישא הכל כמנהג המדינה ותנא מעשה אפילו אתה עושה להם כסעודת שלמה כו':

30 ריבה להן - יותר על המנהג דכיון דלא צריך לאתנויי ואתני מזוני יתירי קאמר:

31 הללו - הקמח והסולת:

32 לעמילן של טבחים - חלות עשויות לכסות פי הקדרות לשאוב זוהמת התבשיל:

33 הללו - הבקר והצאן המנוין בזה הפסוק:

34 לציקי קדירה - אינו אלא למין מאכל ששמו ציקי קדירה אשרו"ד בלע"ז:

35 ברבורים - תרנגולין:

36 שאובסין אותן בעל כרחן - תוחבין להם מאכל בפיהם בחזקה:

37 תור - שור:

38 בדלא אניס - שלא עשה מלאכה:

39 בדלא אניסא - בגידול אפרוחין:

40 זגתא - תרנגולת:

41 פטניתא - המפטמת בבית לשון אחר בטניתא בעלת כרס:

42 דמשתכחא בי עצורי - בין הגיתות ואוכלת החרצנים:

43 דלא מצי פסיא קניא - שאינה יכולה לפסוע קנה מרוב שמנה:

44 קמא קמא דמטאי - ראשון שמגיע לאכול שנגמר בישולו:

45 לשונות בחרדל - מעדן מלכים ושרים הוא:

46 מאת ה' - כגון שלוים הגיז בעצמו:

47 יוקח נא מעט מים - על ידי שליח:

48 זכו לשלש - שלש מתנות שניתנו להם במדבר על ידי משה ואהרן:

49 זכו לעמוד ענן - עומד עליהם תמיד כדכתיב במדבר י״ד:י״ד ועננך עומד עליהם:

50 לבארה של מרים - היינו נמי והכית בצור ובעמוד ענן פליגי:

51 ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ - שלא יכניס ע"ז בתוך ביתו שהערביים רגילין להשתחוות לאבק רגליהן והן נדמו לו כערביים:

52 כבר יצא ממנו ישמעאל - ממך יצא הרגיל לעשות כן:

53 הוציא חמה מנרתיקה - להזריח חמה בכח שלא יהו עוברי דרכים מצוים:

54 תמן אמרי - בארץ ישראל:

55 כיון דחזא - הקדוש ברוך הוא:

56 דקא אסר - אברהם את מילתו ושרי אמר לאו אורח ארעא למיקם הכא:

57 היינו - דמעיקרא כתיב נצבים עליו ולבסוף כתיב וירץ לקראתם:

58 דיקא נמי - דחד הוא דאזיל להפך סדום: